<h1>העיטור אות ק' קבלת עדות</h1>
<h2>דף ל.</h2>
תנן התם שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים ברחוקים ולא בקרובים ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד. ותנו רבנן ועמדו שני האנשים בעדים הכתוב מדבר [וכו'] וכי תימא כל כבודה בת מלך פנימה כו' וכתב הרב אבן מגש שמעינן מהכא שדין הוא שלא להוציא את הנשים לבית דין אלא לשלוח להם דינן על ידי שלוחי בית דין וכן מנהג. ואמר עולא מחלוקת בבעלי דינין אבל בעדים דברי הכל בעמידה. ואמר רב הונא מחלוקת בשעת משא ומתן אבל בשעת גמר דין דברי הכל בית דין בישיבה ובעלי דינין בעמידה. ואמר רבה בר רב הונא האי צורבא מרבנן דידע בסהדותא וזילא ביה מילתא למיזל לבי דינא דזוטר מיניה לא ליזל.
ירושלמי (בפ"ט דסנהדרין ה"ט) ר' אבא בשם רב הונא צריכין העדים להיות עומדין בשעת עדותן שנאמר ועמדו שני האנשים ר' ירמיה בשם ר' אבהו אמר אף הנדונין צריכין להיות עומדין בשעה שמקבלין העדות שנאמר ועמדו האנשים אשר להם הריב לפני ה' ומסתברא דעל ידי הדחק מעידין כדגרסינן בירושלמי פרק מי שאחזו (ה"א) וכדאיתא במתנת שכיב מרע.
<h2>דף לא:</h2>
שבועת העדות כיצד אמר לעדים בואו והעידוני שבועה שאין אנו יודעין לך וכו' השביע עליו חמשה פעמים חוץ לבית דין ובאו לבית דין והודו פטורין כפרו חייבין על כל אחת ואחת. גמרינן מינה סהדי דשמיתו באפייהו תרי ותלת זימני וכבישו סהדותייהו ולא אסהידו כלל בבית דין ובתר הכי אסהידו בבי דינא מקבלינן להו ובכבישת עדותן לא מפסיל אבל כפרו בבית דין ואמרו לא ידיען והדרי ואסהידו קיימא לן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ודוקא כפריה בבית דין אבל שלא בבית דין לא מיפסל כדאסיקנא שמע מינה שבועה חוץ לבית דין וכפירה בבית דין. לרבינו שרירא אי יהבי אמתלא לדבריהן יכולין לחזור ולהעיד.
<h2>דף לב.</h2>
ומאן דאסהיד בבי דינא תוך כדי דיבור מצי הדר ביה לאחר כדי דיבור לא מצי הדר ביה. והלכתא כל תוך כדי דיבור כדיבור דמי לבד מע"ז וקדושין ותוך כדי דיבור כדי שאלת תלמיד לרב.
<h2>דף מ:</h2>
גרסינן בפרק קמא דבבא מציעא (ד'.) הכופר במלוה כשר לעדות בפקדון פסול לעדות ודוקא דאסהידו ביה סהדי דההיא שעתא דכפריה בבית דין הוה איתיה לפקדון בביתיה וידע ביה אי נמי הוה נקט ליה בידיה ואי לא לא מפסיל עד דמשתבע דאמרינן דילמא איגניב ליה וסבר איכפריה השתא עד דבחישנא ומשכחנא ליה אבל כופר במלוה לא מפסיל אלא בשבועה. וקשיא ליה לרבינו יעקב הא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן (ב"מ י"ז.) מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידין אותו שיש לו וחזר ואמר פרעתי הוחזק כפרן לאותו ממון ואמאי לימא דאשתמוטי הוא דקמשתמיט ליה משום דהא כי איתיה בעיניה בידיה ואמר ליה כלי זה שבידך שלי הוא ואמר לו חבירו לא היו דברים מעולם ושלי הוא משביעין אותו שבועת היסת אף על גב דליכא למימר אשתמוטי הוא דקא משתמיט ליה ואמר דבכפריה בבית דין לא אמרינן אשתמוטי הוא דקא משתמיט ליה. וליתה דהא מודה במקצת הטענה משבעינן ליה משום דאשתמוטי קא משתמיט ליה. ואיכא דמוקמי לה לההיא בפקדון. ואיכא מאן דאמר כופר במלוה דכשר לעדות דוקא במודה במקצת דאיכא למימר דאשתמוטי הוא דקא משתמיט ליה אבל כופר בכל דליכא למימר אשתמוטי קא משתמיט ליה פסול לעדות מדמקשינן אלא הא דאמר רב נחמן משביעין אותו שבועת היסת לימא מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא. ולא קא משנינן התם נמי אשתמוטי קא משתמיט ליה שמע מינה דכופר במלוה דקאמר מודה במקצת הוא. ומסתברא דאפילו כופר בכל כשר לעדות והא דלא שני התם אשתמוטי הוא דקמשתמיט ליה משום דהא כי איתיה בעיניה בידיה ואמר ליה כלי זה שבידך שלי הוא ואמר לו חבירו לא היו דברים מעולם ושלי הוא משביעין אותו שבועת היסת אף על גב דליכא למימר אשתמוטי הוא דקא משתמיט ליה. ומהא נמי שמעינן דרב נחמן ארישא דמתניתין (שבועות מ':) קאי ואף על גב דליכא דררא דממונא. ומסתברא לאותו ממון דוקא קאמר דהוחזק כפרן שאינו נאמן לומר חזרתי ופרעתי אלא אם כן פרעו בעדים דאיכא למימר כי היכי דאשתמוטי אשתמיט ליה בטענה קמייתא דאין לך בידי הכי נמי משתמיט ליה בטענה בתרייתא דאמר פרעתי ואינו נאמן עד שיבואו עדים שפרע אבל בממון אחר אינו פסול לעדות דאמרינן אשתמוטי קא משתמיט ליה. והוחזק כפרן דקאמר גבי פקדון דוקא דקאמר בבית דין לא היו דברים מעולם ועדים מכחישים אותו אבל הודה מעצמו אי נמי אמר אין לך בידי או שלא בבית דין לא הוחזק כפרן דמצי למימר פרעתי קאמינא. והא דאמר רבי יוחנן והלה אומר אין לך בידי והעדים מעידין אותו וכו' לא היו דברים מעולם קאמר כי ההיא דר' שבתי בריה דר' מרינוס.
